עד כמה אתם יכולים להרשות לעצמכם להרגיש טבעיים עם עצמכם בעבודה?
כמובן שכאן יש גבולות חברתיים לגיטימיים.
אין הכוונה שאם מרגיש לי טבעי פתאום באמצע יום העבודה לשיר ולצרוח,
אני אעשה זאת.
או שבא לי פתאום להסתובב במקום העבודה בלי חולצה,
כי כך מרגיש לי נעים יותר.
הכוונה כאן היא באופן יחסי:
עד כמה אתם מרגישים טבעיים במקום העבודה שלכם?
או שאתם נמצאים במשחק תפקידים מתמשך בעבודה?
האם אתם באים לעבודה ומעבירים את היום במשחק של התפקיד שלכם?
לדוגמה: אם את אשת מכירות:
האם את מרגישה שאת משחקת את אשת המכירות,
שתפקידה להכניס כמה שיותר כסף לחברה,
אבל זה לא באמת מי שאת,
ומה שנוח לך לעשות?
או לעומת זאת, את אשת מכירות,
שמרגישה שאת עוזרת ללקוחות.
את אוהבת את התפקיד שלך,
מרגישה שהוא בא לך בטבעיות.
את לא משחקת איזשהו תפקיד.
את מרגישה לגמרי בנוח עם זה.
כל פעם שאת פוגשת לקוח,
בשבילך זה רגע של שמחה.
לדוגמה נוספת: אם אדם משחק את תפקיד הבוס, כנראה שהוא לא בוס מצליח.
אבל אם אדם מרגיש שזה בטבע שלו להיות הבוס, זו הצלחה.
לא פעם קורה שאדם מאד רוצה לעלות בדרגות בעבודה כדי להיות הבוס.
אבל אחרי כמה זמן הם הבינו שלא לכולם להיות הבוס זו הצלחה.
חלק מהאנשים סובלים בתפקיד של הבוס, וגם לא מצליחים בו.
אז האם אתם טבעיים בתוך המרחב שלכם, או שאתם במאמץ לשחק את התפקיד שלכם?
