בעצם, אין דבר כזה – כישלון.
אפשר לראות זאת בקלות בהשוואה בין שני אנשים:
אחד נחשב מצליח, ואדם שבטבע שלו הוא לא מצליח.
תגלו שאותה סיטואציה אצל האחד יכולה להיחשב ככישלון,
ואילו האדם המצליח רואה בזה מדרגה חשובה בדרך.
יש גם כאלו שהופכים את הכישלון למפעל חיים.
קרה להם כישלון לפני שנים, וכל החיים הם מדברים על זה,
ועל כמה הכל היה יכול להיות אחרת, אם לא היה קורה להם הכישלון.
הם כועסים, וממורמרים על החיים, ועל הכל.
הם בעצם נשארים תקועים בנקודה ההיא בזמן.
אם נבדוק אצל אנשים שמימשו את עצמם בהיסטוריה האנושית,
כמה פעמים הם ניסו ולא הצליחו, עד שלבסוף הם הצליחו בגדול?
כמה פעמים ניסה אדיסון להמציא את נורת החשמל, עד שלבסוף הוא הצליח?
אלפי פעמים.
כששאלו אותו איך הוא לא נעצר בגלל כל הכישלונות, הוא ענה:
"לא נכשלתי אף פעם. פשוט עשיתי עוד ניסיון שלא עבד."
כמה פעמים אנשים שהצליחו יפה כלכלית, כי זה היה בייעוד שלהם,
אבל פשטו רגל כמה פעמים בדרך?
אבל הם לא ראו את זה ככישלון. הם למדו מזה.
אין ספק שזו היתה חוויה לא נעימה להם.
אבל הם הפיקו לקחים ממנה, והתקדמו הלאה.
כששואלים אותם אחרי שהם הגיעו להצלחה,
מסתבר שאותם "כישלונות" היו חיוניים בדרך שלהם להצלחה.
ניקח לדוגמה מטפס הרים.
הוא מתאמן במאמץ רב, על הר מושלג קטן.
לפעמים הוא מחליק ונופל, ומיד קם וממשיך להתאמן.
אם תשאלו אותו למה הוא ממשיך להתאמן,
הוא יסביר לכם שנפילה בהר שבו הוא מתאמן לפעמים קצת כואבת, ולא נעימה.
לעומת זאת, בהר שאליו הוא מתאמן לטפס, נפילה יכולה להביא למוות.
לכן ברור לו שהוא זקוק לאימונים כולל נפילות, כדי שזה לא יקרה לו בהמשך.
ויש אנשים, שמקבלים את "הכישלונות" האלו כשיעורים או כמדרגה חשובה בדרך להצלחה.
כל אחד ואחת יכולים לבחור איך הם רואים את הכישלונות שלהם.
השאלה אליכם היא לא איך אתם מתייחסים לכישלון,
אם קיים או לא קיים בחייכם,
השאלה החשובה היא כמה זמן לוקח לכם להתאושש מהמצב הזה, ולהמשיך?
כלומר, במצבי כישלון לכאורה, כמה זמן לוקח לכם לחזור לביטחון העצמי ולעשייה?
מבחן האמת הוא לא אם לוקחים את "הכישלון" בצורה קשה,
אלא תוך כמה זמן מתאוששים מזה, ורצים קדימה.
