קחו לדוגמה את הסרטון מההופעה של סוזן בויל,
בתוכנית ריאליטי בבריטניה.
שימו לב שהאנשים חושבים בתחילת הסרטון שהיא בדיחה מהלכת.
כשהיא אומרת שהיא בת 47 ושהיא רוצה להיות זמרת מקצועית,
קל לראות שהאנשים בטוחים שהיא הזויה לגמרי.
ואז היא מתחילה לשיר בקול מלאכי.
רואים את הבעות התדהמה של הקהל ושל חבר השופטים.
להפתעה מדהימה כזו הם לא ציפו.
הקהל מתלהב מאד, וכמובן גם השופטים.
אחרי שניות מעטות, הקהל קם על רגליו.
בסיום השיר, היא מתחילה ללכת החוצה, ובכלל לא שמה לב שהשופטים קוראים לה.
ברור שהיא לא התכוננה לזה – היא רק באה לשיר, בכיף שלה.
השופט הראשון אמר לה:
"ללא צל של ספק,
זו ההפתעה הגדולה ביותר שלי בשלוש השנים של התוכנית.
כשעמדת בהתחלה ואמרת שאת רוצה להיות זמרת, כולם צחקו עליך.
אף אחד לא צוחק עכשיו.
הופעה מדהימה!"
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?
קל לרובנו להזדהות עם מישהי בלתי נודעת, שלא נראית כמו זמרת בכלל, שעולה ומפתיעה את כולם.